<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער שביעי סי"ד</h1>
<h2>דף לו.</h2>
הקור שבראש הדקל, שהוא רך וראוי לאכילה, מברך עליו שהכל. וכן לולבי גפנים שהם רכים, מברכין עליהם שהכל. אבל הצנון אע"פ שסופו להתקשות, מברכין עליו בורא פרי האדמה, שעל מנת לאכלו כשהוא רך נטעוהו. ויש מן הגדולים שכתב הקנה שקורין קנילא, ואע"פ שראוי לאכילה, קליפת עץ הוא ואינו פרי, ומברכין עליו שהכל. ויש מן הגדולים שכתב בורא פרי העץ. ויש מי שאמר בורא פרי האדמה, והראשון עיקר וכן ראוי להורות. שקדים רטובים שנאכלין בקליפתם, כיון שסופם להקשות מברכין עליהם שהכל. ויש מי שאמר שהשקדים המרים שעיקר אכילתן קודם שנגמרו, מברכין עליהם בורא פרי העץ. וכשהם נגמרים אינן ראויים לאכילה, ואין מברכין עליהם כלל. ויראה לי שאפי' רטובים מברכין עליהם שהכל.
